האור השמן קצת היה מהבהב, כמו גם את הכוס שלה קיימה רסיס קרח וכן גזע דובדבן מסוכר. היא ישבה שם כל כך הרבה זמן שמעתי את הבחור בבית לנגן בפסנתר “מעשן מקבל בעיניך” שלוש פעמים; הוא לא היה באמת כי רפרטואר עצום. המלצר היה ניפנף כך הרבה פעמים כי הוא סיפק את הקרובים על ידי כלל.
אני לא מבין מה הוא מסתכל, אולם כאשר הוא התיישב וזה הקפיץ אותה. הרגשתי אותה אידיוט בכיסא.
“צדק פה הרבה זמן?” הוא שאל. זה אולי נשמע מרושע, אבל הוא לא מתכוון רעש.
“בנתיים.” היא חייכה אליו, מתוך הרגל. המילה הבאה כמעט נדרשה מפיה. “בילי?”
“אתה מבין שאתה לא צריך לצפות מבחור עם שמו של הילד להיות אחראי,” הוא אמר. “היה בחור מחוץ לעיר, כמו גם משהו על משחק פוקר.”
הרגשתי לכתפיה להישמט, מעט. זה לא היה מספיק כדי לראות, רק להרגיש.
“הייתי להצהיר שהוא בקש להתנצל, אולם היית מבין שאני משקר.” הוא עשה קצת חצי עוויה, חצי משייכת כתף.
היא יישרה את הכוס שלה על מפית הבר. “תודה שבאת,” היא אמרה. היא שלחה את ידה להחזיק סאטן שחור שלה מהמושב ליד לה.
“היי,” הוא אמר, קצת כמו גם במהירות. “עדיין מוקדם.” הוא הביט סביב בטרקלין כמעט ריק. היו ריקודי זוג אחד. שחקן הפסנתר נראה משועמם.
היא לא להצהיר שום דבר.
“אחד ריקודים,” הוא אמר.
“אני חייב באמת …” משהו העסקה שלו עם עצר אותה, אני חושב. הוא הופיע כמו בחור שיהיה קשה להיות לא מכובד. “בטח. ריקוד אחד.”
לא הבנתי את השיר, אבל זה מאוחר, זה לא משנה באמת. הם יצאו אל הרצפה, שבו בני הזוג השני סיפק את היומרה של צעדים כמו גם היו רק בחיבוק דשדוש.
הם רקדו גם יחד. לא בצורה ראוותנית,-ספינת תענוגות, אך באופן נוח. הם מתאימים. זרועו התהדקה סביב מותניה.
“ניל,” אמר. היא קפאה על מקומה.
“אחד הריקודים האלה,” הוא אמר. “ואולי על אחד פיקניקים אלה שאתה צריך איתך כמו גם שתי צלחות וכן הנמלים. אור על הסילבסטר, כאשר אתה עומד לבד כאשר הכדור נופל. נכון? יום אחד?”
“אני לא יכול לומר שיום אחד.” היא התנשפה. זה היה כמעט אנחה.
“אני יכול לקבוע יום אחד. אני יכול לקבוע היום. אני יכול להצהיר תמיד.”
למשך דקה לא, האמנתי שהיא להירגע, צעד טוב לו. האמנתי שאני עלול להרגיש לה לחשוב על זה, היא עוצרת את נשימתה, הזרוע שלה ברחבי הנשיאה שלו, כמו גם את ידה כנגד עורפו, רק שוכב שם; זה הרגיש כמו משהו חשמלי, כמו זמזום של המנוע.
“מי זה עושה זמן עם הילדה שלי?” היה קול רם מדי, כמו גם גם אפטרשייב הרבה, כמו גם אז היא הסתובבה אליו. ניל עמד לבדו, וכן היא הודקה על ידי זרועות אחרות.
“רק שמירה לה להתבדר.” קולו היה כמעט אור.
“בפעם הבאה, קצת אחיו, טריקי כרטיס לנסות,” אמר בילי. “Howzabout משקה?” מפיו נדף הבל כאילו היה לו כמה כבר.
“אני מאמין שאני אתקשר לטלפון זה לילה,” ניל אמר, עם זאת, הוא לא להתרחק האידיאל רחבת הריקודים מהמקום, אולם עמדו והסתכלו כמו בילי והובלתי אותה חזרה אל הכיסא שלה. שני משקאות חיכו על השולחן.
היא הניחה בילי להסיט את כיסאה, כמו גם התיישב בה, אולם היא לא להסתכל בפניו. אני מאמין שהיא נהנתה ניל יוצא מהדלת.
שתף זאת:
טוויטר
פייסבוק
ככה:
כמו טוען …
קָשׁוּר
חיים סודיים של שמלות # 14March 27, 2008With 80 תגובות
חיים סודיים של שמלות כרך א ‘. 8 ב -13, 2006
היסטוריות הטריק של שמלות, pt. 27 1December, 2005